התחדשות עירונית: מאסדרה מאפשרת למעורבות מושכלת Urban Renewal

<p dir="rtl"><b>תקציר בעברית: </b>התחדשות עירונית הינו שם כולל למספר הליכים חברתיים, תכנוניים ומשפטיים אשר נועדו להביא לחיותם המחודשת של מרכזי הערים, להגדלת היצע הדיור בשכונות שונות, להרחבת מנעד האוכלוסיות המתגוררות בעיר, לעידוד התעסוקה והכלכלה העירונית ולשיפור תנאי הדיור והתשתיות הציבוריות בעיר. נוכח העובדה כי ערים הופכות משמעותיות יותר ויותר עבור אוכלוסיית העולם בכלל, וישראל בפרט, ולאורן של תחזיות בדבר גידול האוכלוסין במרחב הישראלי, תופסים הליכי ההתחדשות עירונית במהלך העשורים האחרונים חלק מרכזי בשיח המשפטי, הציבורי והמרחבי בישראל.</p><p dir="rtl"> הליכי ההתחדשות העירונית בישראל מתאפיינים בגישת אסדרה מאפשרת, לפיה עיקר נטל המימון והביצוע מוטל על כתפי יזמי השוק הפרטי, הכפופים לאסדרה מדינתית ומקומית ביחס לתכנון והסעדים המוקנים לדיירים. גישה זו, העומדת בבסיס שני המסלולים העיקריים לביצוע התחדשות עירונית - מסלול פינוי בינוי ומסלול תמ"א 38 – מונעת את יישומן הראוי והיעיל של תכניות להתחדשות עירונית, זאת בין היתר בשל ריבוי חסמים תכנוניים, כלכליים וחברתיים. </p><p dir="rtl">המאמר מציע שינוי תפיסתי ביחס לאחריות המוטלת על רשויות המדינה והשלטון המקומי ביחס ליישומה של ההתחדשות העירונית. ההבנה כי התחדשות עירונית הינה צורך חברתי, כלכלי ומרחבי חיוני מחייבת חשיבה מחודשת על מערך הכלים ומשטרי האחריות האפשריים לצורך התמודדות עם החסמים הרבים, המונעים את יישומן הראוי של תכניות אלה. לצורך זה מציע המאמר להרחיב את השימוש בכוח השלטוני של נטילת זכויות במקרקעין – וזאת באופן מידתי, הנבחן בהתאם למאפייני העיר, הקהילות השונות הפועלות בה והדיירים. השימוש המודולרי במכשיר ההפקעה לצורך יישום הליכי התחדשות עירונית יאפשר מדיניות מובחנת, מידתית ויעילה של הרשויות. <br></p>