Legitimacy Law דיני לגיטימיות

<p dir="rtl"><b>תקציר בעברית: </b>מאמר זה מציע מסגרת מושגית חדשה להבנת חלקים מרכזיים מן המשפט הציבורי הישראלי. טענתו המרכזית היא כי אחת מתכליותיו המרכזיות של המשפט הציבורי היא להבטיח מידה מינימלית של לגיטימיות לפעילות השלטונית, בין שמדובר בהחלטה מנהלית, בחקיקה או בכינון ותיקון של חוקי יסוד. על בסיס הספרות העוסקת בלגיטימיות, המאמר מבחין בין לגיטימיות סוציולוגית לבין שלושה בסיסים מרכזיים של לגיטימיות נורמטיבית: לגיטימיות דמוקרטית, הנובעת מן הקשר שבין הפעלת הכוח לבין המנגנון הייצוגי; לגיטימיות תהליכית, הנובעת מאופן קבלת ההחלטה; ולגיטימיות אפיסטמית, הנובעת מן היתרון המקצועי או המוסדי של מקבל ההחלטה.</p><p dir="rtl">באמצעות בחינה של דוקטרינות מרכזיות במשפט המנהלי והחוקתי בישראל, המאמר מראה כיצד סוגי לגיטימיות אלה מתורגמים לדרישות משפטיות קונקרטיות ולעילות התערבות שיפוטית. ניתוח זה מציע להבין את המשפט החוקתי ואת המשפט המנהלי לא רק כתחומים המשפיעים זה על זה, אלא כמופעים שונים של פרויקט נורמטיבי משותף: קביעת תנאי הסף ללגיטימיות של הפעלת כוח שלטוני.</p><p dir="rtl"></p><p>המאמר מוסיף ומראה כי דרישת הלגיטימיות אינה בינארית ואינה אחידה. סוג הלגיטימיות הנדרש ועוצמת הדרישה משתנים בהתאם לטיב הפעולה השלטונית, למיקומה במדרג הנורמטיבי ולהשלכותיה. לבסוף, המאמר מפתח את רעיון "כלכלת הלגיטימיות": האפשרות, במצבים מסוימים, לשקלל בין סוגים שונים של לגיטימיות, לצד רף מינימלי של לגיטימיות דמוקרטית שאינו ניתן לקיזוז. בכך מציע המאמר את הלגיטימיות כעיקרון מארגן של חלקים נרחבים מן המשפט הציבורי, מבלי לטעון כי היא מספקת תיאוריה ממצה שלו.<br><br></p><p dir="ltr"><b>English Abstract: </b>This Article develops a new conceptual framework for understanding central features of Israeli public law. Its core claim is that one of public law’s principal functions is to secure a minimum degree of legitimacy for exercises of governmental power, whether in administrative decision-making, legislation, or constitutional enactment and amendment. Drawing on the literature on legitimacy, the Article distinguishes sociological legitimacy from three principal forms of normative legitimacy: democratic legitimacy, derived from the connection between governmental power and representative institutions; procedural legitimacy, derived from the process through which a decision is made; and epistemic legitimacy, derived from the decision-maker’s professional or institutional epistemic position.<br><br>Examining major doctrines of Israeli administrative and constitutional law, the Article demonstrates how these forms of legitimacy are translated into concrete legal requirements and grounds for judicial review. This analysis suggests that constitutional and administrative law should be understood not merely as distinct bodies of law that influence one another, but as manifestations of a shared normative project: establishing the conditions under which governmental power may claim sufficient legitimacy.<br><br>The Article further argues that legitimacy operates neither uniformly nor as a binary requirement. Both the relevant form of legitimacy and the level demanded vary according to the nature of the governmental act, its place in the normative hierarchy, and its consequences. Finally, the Article develops the idea of an “economy of legitimacy,” under which different forms of legitimacy may, in certain circumstances, interact and partially compensate for one another, subject to a minimum threshold of democratic legitimacy that cannot be displaced. The resulting account presents legitimacy as an organizing principle for substantial parts of public law without claiming to offer a comprehensive or monistic theory of the field.</p>