האם אכן "חובת ההשבה"? על הדין הראוי בעת הכרה ביחסי עובד-מעסיק בדיעבד Is Restitution the Right Framework? Retroactive Recognition of Employment Relationships in Labor Law

<p dir="rtl"><b>תקציר בעברית: </b>מאמר זה עוסק בדוקטרינה המכונה בפסיקה "חובת ההשבה" במקרים שבהם אדם שהועסק באופן פורמלי כקבלן עצמאי מוכר בדיעבד על-ידי בתי הדין לעבודה כעובד. המאמר מנתח את התפתחות הפסיקה הישראלית בסוגיה זו ואת המחלוקת בין שופטי בית הדין הארצי לעבודה בשאלה האם, ובאילו נסיבות, יש לחייב את העובד להשיב תשלומים שקיבל במסגרת ההסדר החוזי המקורי. </p><p dir="rtl">המאמר טוען כי מושג ההשבה אינו מתאים מבחינה מושגית למקרים אלה, שכן החוזה בין הצדדים לא בוטל אלא קוים בפועל. תחת זאת, ההכרה הרטרואקטיבית בקיומם של יחסי עבודה צריכה להיות מובנת כפרשנות מחודשת של המסגרת החוזית לאורן של נורמות קוגנטיות בדיני העבודה. על בסיס תפיסה זו מציע המאמר גישה תיאורטית חלופית ומציג את השלכותיה המעשיות על יישוב סכסוכים הנוגעים להכרה רטרואקטיבית ביחסי עבודה.<br></p><p dir="ltr"><b>English Abstract: </b>This article examines the doctrine commonly referred to as the “duty of restitution” in cases where an individual who was formally engaged as an independent contractor is later recognized by the labor courts as an employee. It analyzes the development of Israeli case law on this issue and the disagreement among judges of the National Labor Court regarding whether, and under what circumstances, a worker should be required to return payments received under the original contractual arrangement. The article argues that the concept of restitution is conceptually misplaced in such cases, because the contract between the parties was performed rather than annulled. Instead, the recognition of an employment relationship retroactively should be understood as a reinterpretation of the contractual framework in light of mandatory labor law norms. On this basis, the article proposes an alternative theoretical approach and outlines its practical implications for the resolution of disputes concerning retroactive recognition of employment relationships.<br></p>